המשגיח מקבץ דברים מספרים הקדושים שחודש אלול הוא חודש של אהבה ושל י"ג מדות הרחמים, שבו הדרך לתשובה פתוחה אפילו למי ששקוע בעבירות, ומזהיר שמי שאינו מנצל את החודש גרוע יותר מן החטא עצמו.
המשגיח מבאר שראש השנה הוא בזמן מה שמקום המקדש הוא במקום ואדם הראשון בנפש: נקודת שורש נסתרת שצריך לחפש אותה, ויהודי מוצא אותה על ידי הסתכלות בתורה, שממנה באה כל הבריאה.
המשגיח מתאר את הושענא רבה כיום של מלחמה גדולה בשמים נגד גוג ומגוג, שנלחמים בה בארבעה המינים ובלב ובפה, וכיומו של דוד המלך, שבו כל יהודי צריך לעשות חשבון אם מעשיו מקרבים את משיח.
המשגיח מבאר שהושענא רבה, יומו של דוד המלך, הוא יום הערבה, הפחותה שבארבעה המינים, שכוחה שייך לנשמות הנפולות של הדור האחרון, והיא מבטלת את מלחמת גוג ומגוג בשמים.
המשגיח מפרש שהפרות הדקות שבחלום פרעה, העומדות נדהמות ליד הבריאות, הן הסטרא אחרא, ואפילו הקב"ה בעצמו, המשתוממים על מסירות הנפש של הנשמה היהודית: בחנוכה, אצל האדמו"ר הזקן ורבותינו נשיאי ליובאוויטש, ואצל השלוחים בימינו.
המשגיח מבאר שחנוכה הוא יום טוב של הוד, לשבח ולהודות לרבונו של עולם מתוך הרגשה שלא מגיע לו כלום, ושאת המדה הזאת צריך לשאוב מחנוכה לכל השנה, להודות על כל דבר קטן.
המשגיח מבאר, על סמך דברי השפת אמת, שחנוכה פותח את מקום הנסים שלמעלה מן הטבע, כך שכל מה שבא בימים אלה בא על ידי נסים, ומעורר לנצל את היום האחרון של חנוכה כדי להתקשר אליו.
המשגיח מבאר שזאת חנוכה, היום השמיני, הוא כנגד שמיני עצרת וכנגד האושפיז של שלמה המלך, הלבנה במלואה, שבו הקדושה כובשת את רשות הרבים ועושה ממנה רשות היחיד, הן בעולם והן בלבו של כל יהודי.
המשגיח מבאר שמאחר שפורים בא ממדרגת החמישים שלמעלה מן הזמן, אדר שני אינו אלא חזרה על אדר ראשון, וממילא פורים של אדר שני כבר נמצא בפורים קטן, והשמחה שישראל עושים מעצמם היא קבלת התורה באהבה.
המשגיח מבאר שאף על פי שקוראים את המגילה באדר שני, בפורים קטן קוראים אותה בשמים במתיבתא של רבי יוסי, ואורותיה יורדים ושוברים את ההסתר פנים של אדר ראשון.
המשגיח מבאר שבפורים קטן, אף על פי שאין קוראים את המגילה בעולם הזה, קוראים אותה בשמים במתיבתא של רבי יוסי, והאורות היורדים שוברים את ההסתר של אדר ראשון, כשהמאור הקטן רחוק ביותר מן השמש.
המשגיח מבאר בשני אופנים את דברי אסתר "ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלשים יום", ואת תשובת מרדכי "אל תדמי בנפשך", שאין עושים חשבונות לעצמו כשכלל ישראל צריכים ישועה.
המשגיח מבאר שהדינרי זהב שבהם מילא רבי שמעון בן יוחאי את בקעת מירון היו סודות תורתו שקיבלו צורה גשמית, ושכל יהודי יכול לשמוח בהילולא שלו אף כשאינו משיג אותו.
המשגיח מלמד ילדים בל"ג בעומר שרבי שמעון בר יוחאי הביא רעות לעולם, ושכאשר ילדי ישראל הם חברים, לומדים תורה ומתפללים, המשיח בא ואפילו החיות הטורפות נעשות ידידות לישראל.