נשמות שהם בבחינת עיבור די להם לעורר אהבה ויראה שכליות. ביאור גודל אהבת ותשוקת הצדיקים לה'. אהבה ויראה שכליות עליהם נאמר "מחשבה טובה הקב"ה מצרף למעשה." וזהו חוץ מדרך הטבע.

פרטים: פרק ט"ז אנגלית 50 דק׳

האזנה

  1. הורדה

יש גם גרסה שהקול בה שופר על ידי AI · שמעו אותה

פתיחה בעיון

רשימות רשימות שהוכנו על ידי AI מתוך ההקלטה; לא נבדקו, ואינן דברי המשגיח. המקור הוא ההקלטה.

על השיעור

בתחילת תניא פרק ט"ז מבאר המשגיח שעבודתו של יהודי היא לשלוט על הטבע, כפי שרואים באמונה למעלה מן הדעת שירשנו מאברהם אבינו ובמצות מילה, ושהנשמה שלמעלה מן הטבע נותנת לו את הכח לכך.

המשגיח חוזר על סוף תניא פרק ט"ו: עבודת ה' האמיתית היא ההתאמצות לצאת מן ההרגל, ומתעוררים לכך או על ידי התבוננות בגדלותו של רבונו של עולם, או על ידי עוררות האהבה המסותרת שיש לנו בירושה מאברהם אבינו. בתחילת פרק ט"ז, האומר שהעיקר הוא לשלוט על הטבע שבחלל השמאלי, הוא קושר זאת למילה. אמונתו של יהודי היא ירושה, כמו האינסטינקט של בעל חיים, וגוי נחשב אחראי משום שמי שמסתכל ביושר על העולם ועל מעמד הר סיני רואה את האמת. אברהם אבינו היה מין חדש, והוא קיבל כח המוליד חדש על ידי הה' שנוספה לשמו. מצוותיו הן אמונה ומילה: האמונה מתחילה במקום שהשכל מסתיים, ולכן המילה היא ביום השמיני, ואילו מילתו הריקה של ישמעאל ממתינה עד גיל שלש עשרה. לאחר סטייה ארוכה בענין ישמעאל, ארץ ישראל וסוף הגלות, הוא חוזר: המילה שוברת את הטבע, והנשמה, שהיא למעלה מן הטבע, גורמת שהמוח ישלוט על הלב.

נושאים: צדיק בינוני ורשע · אמונה פשוטה · ברית מילה · אברהם אבינו · שבע ושמונה

דיווח על טעות בדף זה