הסבר על מה שקורא התניא למצוות דרבנן דברי סופרים. חילוק בין שידין נוכראין ושידין יהודאין. עונש דברים בטלים' ומאכלי תאווה.
פרטים: פרק ח אנגלית 52 דק׳
האזנה
יש גם גרסה שהקול בה שופר על ידי AI · שמעו אותה
רשימות רשימות שהוכנו על ידי AI מתוך ההקלטה; לא נבדקו, ואינן דברי המשגיח. המקור הוא ההקלטה.
על השיעור
המשגיח מבאר מדוע התניא קורא למצוות דרבנן "דברי סופרים", כיצד ראו החכמים את השורש של כל אות בתורה, ולאחר מכן את ההבדל בתניא בין שידין נוכראין לשידין יהודאין ואת העונש על מאכלות אסורות, מאכלי תאוה ודברים בטלים.
המשגיח פותח בכך שהתניא סובר שאיסור דרבנן בא מן הקליפות, והוא קורא לרבנן "סופרים", על פי הגמרא שהראשונים ספרו את אותיות התורה. אצלם היתה כל אות דבר שבמנין, דבר חשוב בפני עצמו, משום שראו את שורש התורה; רבי עקיבא דרש אפילו את קוצי האותיות, ורבי מאיר יכול היה לכתוב מגילה בעל פה משום שהעתיק משורש התורה שבשמים. אחר כך הוא מדבר על צדיקים שראו את התורה בעולם עצמו, ועל הפיכת העי"ן של "כתנות עור" ושל "חזיר מיער" לאל"ף. בחזרה לתניא פרק ח הוא מבאר את שני סוגי השדים, את חומרת חלב עכו"ם עם שני מעשים בזה, ואת העונשים שהספרים מביאים על אכילה בתאוה ועל דברים בטלים.
נושאים: שתי הנפשות · כשרות · קדושה וקליפה