אברהם אבינו זכה למערת המכפלה ע"י גודל מדת החסד שלו
פרטים: וירא תשל"ד (1973–74) אידיש 1 שע׳ 17 דק׳
האזנה
יש גם גרסה שהקול בה שופר על ידי AI · שמעו אותה
רשימות רשימות שהוכנו על ידי AI מתוך ההקלטה; לא נבדקו, ואינן דברי המשגיח. המקור הוא ההקלטה.
על השיעור
המשגיח מבאר שאברהם אבינו זכה למערת המכפלה בזכות מסירות נפשו בחסד, ושהמזכה את הרבים יש לו כח של תפילת הרבים, שכלל ישראל זקוק לה מאד בימינו, בעת סכנה ובעת שמדברים על ביאת המשיח.
המשגיח פותח במדרש שאדם וחוה לא רצו שאברהם ושרה ייקברו לידם, ומבאר שהמערה היתה שייכת להם והיתה להם טענה של יושר לשמור על פרטיותם. אברהם אבינו גבר על טענה זו בהכנסת האורחים שלו שלשה ימים אחר המילה: מי שאינו מתחשב בנוחותו שלו למען אחרים, גם אחרים אינם צריכים להתחשב בנוחותם שלהם למענו. והוא אחז באדם הראשון בידו, ו"יד" פירושה חסד. אחר כך הוא מביא את הפרשת דרכים ואת הגמרא במסכת ראש השנה, שהמזכה את הרבים יש לו דין של תפילת הרבים, המועילה אפילו אחר גזר דין, ובזה הוא מפרש "המכסה אני מאברהם". הוא קורא לכל אחד לעשות חשבון על דרכו המקצועית ולהתפלל. הוא מדבר על הסכנה לכלל ישראל, על הנזק שבדיבור האומות על היהודים, על התורה כחומה, ועל כך שאין לחשב את הקץ, ומסיים בהכנה לביאת המשיח כבר עכשיו.
נושאים: צדקה וחסד · אברהם אבינו · קץ הגאולה · כח התפילה · מקומות הקדושים