מוצאי שמיטה
במוצאי שביעית בן דוד בא; כי שנה השמינית הוא בחינת לעתיד לבא
פרטים: תשמ"ז (1986–87) אידיש 1 שע׳ 32 דק׳
האזנה
יש גם גרסה שהקול בה שופר על ידי AI · שמעו אותה
רשימות רשימות שהוכנו על ידי AI מתוך ההקלטה; לא נבדקו, ואינן דברי המשגיח. המקור הוא ההקלטה.
על השיעור
המשגיח מבאר שאחרי השבע של שמיטה בא ה"שמיני", הארה של יובל ושל עולם המשיח, ולכן אומרת הגמרא שבמוצאי שביעית בן דוד בא, ולכן ראש השנה וההקהל שאחרי שמיטה מסוגלים כל כך.
המשגיח פותח במצות שום תשים עליך מלך שבפרשה, ושואל מדוע הוקפד על כך שביקשו מלך משמואל. אחר כך הוא מדבר על חודש אלול שאחרי שמיטה ועל ההקהל הבא. הוא חוזר על כך שירושלים היא תמיד שמיטה, ושמיטה אינה אלא השפעתה של ירושלים העוברת על גדותיה על כל ארץ ישראל; ממילא כל השמיטה היא תוספת, ולכן לומדים את דין התוספת משמיטה, ודווקא רבי עקיבא. יובל, שבועות ויום כיפור הם ה"שמיני", שלמעלה משבעת ימי הטבע, כמו שאומר המהר"ל בחנוכה ובמילה. בקודש הקדשים נפגשים שמים וארץ, ולכן הארון לא תפס מקום. סוף השבת וסוף השמיטה נוגעים בשמיני: מכאן מלוה מלכה, במוצאי שביעית בן דוד בא, והקהל. מביאים את הטף להקהל בתקוה שיאמרו שירה, ושום ציפיה למשיח אינה הולכת לאיבוד. לבסוף הוא מעורר להתכונן לקבל את הקב"ה כמלך.
נושאים: שמיטה ויובל · ימות המשיח · שבע ושמונה · ציפית לישועה