שיר המעלות לדוד ה' לא גבה לבי
פרטים: אידיש 44 דק׳
האזנה
יש גם גרסה שהקול בה שופר על ידי AI · שמעו אותה
רשימות רשימות שהוכנו על ידי AI מתוך ההקלטה; לא נבדקו, ואינן דברי המשגיח. המקור הוא ההקלטה.
על השיעור
מתוך הפסוקים האחרונים של פרק ק"ל בתהלים ותחילת פרק קל"א לומד המשגיח שאין תפילה הולכת לאיבוד, שישראל ממשיכים לקוות לגאולה אחרי כל זמן שעבר, ושהקב"ה גואל את בניו אפילו למעלה ממה שהם ראויים.
המשגיח ממשיך בפרק ק"ל ב"קויתי ה' קותה נפשי ולדברו הוחלתי". משה רבינו התפלל תקט"ו תפילות, ונצטווה להפסיק תפילה אחת לפני הסוף; תפילה זו נשלמת על ידי תפילותיהם של כלל ישראל, ולכן מי שלא נענה ממשיך להתפלל. מהיטב לב הוא מביא שהקב"ה סיפר לאברהם אבינו על סדום כדי שתפילתו תישמר לבניו. זמני גאולה עוברים בלי סימן, כמו בחשבונו של אחשורוש ובחשבונו של דניאל ובזמנים של הדורות האחרונים, אבל היהודי מחכה ל"בוקר" הבא. "והרבה עמו פדות" ו"והוא יפדה את ישראל מכל עונותיו" מלמדים שהקב"ה גואל אפילו כשאין ראויים, כמו בפורים, עת רצון גדולה שאסור לאבד אותה בשכרות פרועה. לבסוף הוא לומד את פרק קל"א: דוד המלך לא ביקש גדולה לעצמו, אלא לבית המקדש.
נושאים: כח התפילה · קץ הגאולה · ציפית לישועה · פורים