מדליקין הנרות עד שאפילו הנפשות הנמוכות יאירו

פרטים: חנוכה תשכ"ו (1965–66) אידיש 1 שע׳ 1 דק׳

האזנה

  1. הורדה

יש גם גרסה שהקול בה שופר על ידי AI · שמעו אותה

פתיחה בעיון

רשימות רשימות שהוכנו על ידי AI מתוך ההקלטה; לא נבדקו, ואינן דברי המשגיח. המקור הוא ההקלטה.

על השיעור

המשגיח מבאר שנר חנוכה, שמניחים אותו למטה מעשרה טפחים ושהולך ומתרבה מלילה ללילה, הוא השכינה היורדת אל ישראל בגלות, ושכל יהודי, ובפרט בשנות הלימוד, צריך לספוג מאורה כדי לשאת את התורה בכל ימי חייו.

המשגיח פותח בנר איש וביתו: מלבד הנס של כלל ישראל כולו, צריך כל יהודי להרגיש שנר דולק בשבילו לבדו. שני החלומות של יוסף מראים את אותו הדבר: בראשון יוסף מביט מבחוץ, ובשני כל קומת הקדושה יורדת אליו למצרים. את נר חנוכה מניחים למטה מעשרה, אף שהשכינה מעולם לא ירדה למטה מעשרה, משום שחנוכה הוא יום טוב של גלות, מעין ביקור חולים שבו הקב"ה יורד אל החולה. דרך מחלוקת בית שמאי ובית הלל בבורא מאורי האש, החלק הכחול והחלק הלבן של השלהבת, ומדת הדין ומדת הרחמים, הוא מבאר מדוע מוסיף והולך: מתחילים בעשה טוב. את זה הוא מחיל על השנים בישיבה, מדבר בחריפות נגד צעירים יהודים המוסרים את עצמם לענינים זרים, לומד את סוף מסכת נדה, ומסיים ברבי חנינא בן דוסא, שראה את כל חייו כמתנת חינם וכנס.

נושאים: נר חנוכה · ישיבה · שכינה וגלות השכינה

דיווח על טעות בדף זה