הלכות והתעוררות באפיית מצה בקדושה ובזריזות

פרטים: פסח תשמ"ב (1981–82) אידיש 52 דק׳

האזנה

  1. הורדה

יש גם גרסה שהקול בה שופר על ידי AI · שמעו אותה

פתיחה בעיון

רשימות רשימות שהוכנו על ידי AI מתוך ההקלטה; לא נבדקו, ואינן דברי המשגיח. המקור הוא ההקלטה.

על השיעור

המשגיח מבאר שהמצה, ה"מיכלא דמהימנותא", מקשרת את היהודי לרבונו של עולם כשם שהחמץ מנתק אותו ממנו, ומעורר לאפות אותה בזריזות, בקדושה ובכל ההידורים, ולהתפלל על כך.

המשגיח פותח בשמחה שבה אופים ישראל מצות, וב"ושמרתם את המצות": הזריזות היא עיקר המצוה, וממנה למדו חז"ל זריזות בכל המצוות. המצה היא ה"מיכלא דמהימנותא" שבזוהר; פסח הוא ראש כל המועדים, וקשור לאברהם אבינו, ראש המאמינים, ולליל סיפור יציאת מצרים, שהוא שורש התורה כולה. מכיון שהמצה היא כמעט מצות האכילה היחידה שנשארה בגלות, יש לקיימה בכל ההידורים. באביב, כשהכל צומח, ליל הסדר פותח את הברכות של תורה ויראת שמים. אחר כך הוא מדבר על הענינים המעשיים במאפיות של היום: פועלים שכירים, ידים ובגדים נקיים, דיבור ויריקה, אכילת חמץ בהפסקות, השרוולים, הציפורניים, מים קרים, ואמירה בפה "לשם מצות מצוה". הוא משבח חבורות של יהודים יראי שמים שאופים בטבילה במקוה ובקדושה, מספר מעשים על הרגשתם של צדיקים, מבאר על פי הרדב"ז שהחמץ הוא היצר הרע, ומסיים במעשה שמלמד שצריך גם להתפלל על פסח כשר.

נושאים: מצה · זריזות

דיווח על טעות בדף זה