א - ביאור המדרש על הפס' “קראתי למאהבי המה רמוני'” זמן לעבוד ה' באבילות.

פרטים: ט' באב תשל"ז (1976–77) אידיש 59 דק׳

האזנה

  1. הורדה

יש גם גרסה שהקול בה שופר על ידי AI · שמעו אותה

פתיחה בעיון

רשימות רשימות שהוכנו על ידי AI מתוך ההקלטה; לא נבדקו, ואינן דברי המשגיח. המקור הוא ההקלטה.

על השיעור

המשגיח מבאר את המדרש שהנביאים "רימו" את כלל ישראל כדי שלא יפסיקו לקוות למשיח, ומלמד שבימי האבלות הולכים אל ירושלים ואל השמים בדמעות, בלבבות שבורים ובתפילה שמשה רבינו לא השלים.

על פי היערות דבש מביא המשגיח את המדרש על "קראתי למאהבי המה רמוני": הנביאים תיקנו תרומה ומעשר בחוץ לארץ, כדי שיהודים יאמינו שהמשיח בא בקרוב. מאחר שהקץ הוסתר כדי שיהודים לא ייפלו ליאוש, ה"רמאות" הזו החזיקה את התקוה, והתקוה אחרי אלפיים שנה היא עצמה סימן לגאולה. הוא מבאר שירושלים היא יראה ושלום, מקום השכינה שאליו נמשכת כל נשמה יהודית, ושבימים האלה הדרכון אל השמים הוא הבכי ולא השמחה. באמצעות קושיית האבני נזר על ר' יוחנן הוא מראה שהקב"ה עצמו שרף את בית המקדש, בכל רגע מחדש, ושהתפילות החמות והדמעות יבנו אותו. לבסוף הוא מבאר את ואתחנן: בתפילותיו של משה רבינו חסרה עוד אחת, וכלל ישראל צריכים להשלים אותה בתשעה באב.

נושאים: תשעה באב · בית המקדש וחורבנו · ירושלים עיר הקודש · כח התפילה · ציפית לישועה

דיווח על טעות בדף זה