ישראל נקראים על שם השבעה פירות שנשתבחו בהן א"י (שייכות לפרשת ליתרו)
פרטים: ט"ו בשבט תשמ"ד (1983–84) אידיש 1 שע׳ 13 דק׳
האזנה
יש גם גרסה שהקול בה שופר על ידי AI · שמעו אותה
רשימות רשימות שהוכנו על ידי AI מתוך ההקלטה; לא נבדקו, ואינן דברי המשגיח. המקור הוא ההקלטה.
על השיעור
המשגיח מבאר שחשיבותם של שבעת המינים נקבעת לפי קרבתם למלה "ארץ", הרומזת לעולם הבא וליראת שמים, ושכל יהודי, אפילו הפחות שבהם, הוא אחד מן הפירות וקשור לארץ כמו הרימון.
המשגיח פותח בפסוק "שלחיך פרדס רמונים", שרש"י מפרשו על הקטנים שבישראל, ובכך שהשנה מתחלקת לארבעה רבעים, וטבת ושבט, כמו תמוז ואב, שייכים לרבע האחרון והנמוך עד חמשה עשר בשבט. הוא מביא את המדרש שהמרגלים היו צריכים לקחת רימונים, ואת הגמרא בברכות שסדר הברכות הולך לפי קרבתו של הפרי למלה "ארץ". ארץ, הוא מבאר, רומזת לעולם הבא וליראת שמים, ולכן משה רבינו חוזר עליה בספר דברים. הרימון הוא הרחוק ביותר מן הארץ, ואף על פי כן הוא קשור אליה. את זה הוא מיישם על אחר ורבי מאיר, על מחלוקת רב המנונא ורב חסדא, על כיסוי שערות וקמחית, ועל החובה לקרב את הרחוקים. הוא מסיים שכל יהודי הוא אחד מן הפירות, ובתפילות לחמשה עשר בשבט.
נושאים: ט"ו בשבט · קדושת ארץ ישראל · מעלת ישראל