Understanding the Mistake of the מגדף and how it Pertains to ל”ג בעומר
פרטים: אמור תשס"ב (2001–02) אנגלית 50 דק׳
האזנה
יש גם גרסה שהקול בה שופר על ידי AI · שמעו אותה
רשימות רשימות שהוכנו על ידי AI מתוך ההקלטה; לא נבדקו, ואינן דברי המשגיח. המקור הוא ההקלטה.
על השיעור
המשגיח מבאר שהמגדף כפר בכך שכל יהודי הוא אות בספר תורה ושאהבת השי"ת לכל שבט נשארת חמה כמו לחם הפנים, ושל"ג בעומר, יומו של רבי שמעון בר יוחאי, מגלה את החשיבות הנסתרת של כל יהודי.
המשגיח פותח בלחם הפנים, שתים עשרה חלות שכל אחת נעשית בפני עצמה, ובמגדף, שלפי רש"י רב על מקומו במחנה דן ולעג ללחם הפנים. הוא מבאר שכל נשמה מישראל מושרשת באות של ספר תורה, והמחנות במדבר היו ערוכים כספר תורה, ממילא זר הוא כאות יתירה. המגדף, אפיקורס שלדברי האריז"ל התגלגל אחר כך, טען ששבט דן הוא שבט דחוי. התשובה היא שאין יהודי דחוי: כל חלה, כנגד כל שבט, היא אחד משנים עשר הצירופים של שם הוי"ה, והחלות נשארו חמות, כמו אהבת השי"ת. יחזקאל אחרי החורבן הראשון ורבי שמעון בר יוחאי אחרי השני גילו את הנקודה הנסתרת שבכל יהודי. זוהי השמחה של ל"ג בעומר, הקשור לפורים, יום של חיזוק אפילו ליהודי הפחות ביותר.
נושאים: ל"ג בעומר · מעלת ישראל · אהבת השם לישראל