המשגיח מבאר שהתיבה של נח היתה אי קדוש של עולם מתוקן, שבו אפילו האריה אכל עשב, עד שחטא חם החזיר את הקללה, ושהשם יתברך בכל זאת זכר את נח באהבה, משום שממנו עתידים לצאת אברהם אבינו וכלל ישראל.
המשגיח מלמד שהתורה מרוממת את הלומד אותה מעל הזמן והמקום, שמי שלומד את סדרות בראשית בקדושה חי יחד עם האבות, והוא מראה מכך שהתורה שותקת על זכויותיו של אברהם אבינו, שכלל ישראל קיימים משום שהבריאה הייתה מוכרחת להם.
המשגיח מבאר את הויכוח בין יצחק לישמעאל שקדם לעקידה: כלל ישראל קיים על ידי נס וקשור להקב"ה באהבה שלמעלה מן השכל, ואילו ישמעאל, הפרא אדם הנלחם היום ביהודים, מוסר נפשו רק בשביל תאוותיו שלו.
המשגיח מראה שפרשת וירא היא זמן של פקידת עקרות, ושבזכות מסירות הנפש של אברהם אבינו בשביל האורחים היו אדם וחוה מוכרחים להכניס את שרה למערת המכפלה אף שהיה הדבר לא נוח להם.
המשגיח מבאר שמסירות הנפש של אברהם אבינו בעקידה שונה לגמרי ממסירות הנפש של האומות, ולהבדיל של הרוצחים של היום, משום שאהבת היהודי להשם יתברך היא אהבה עצמית טבעית, ואת זה רואים בשמחה ובשלוות הנפש של אברהם ויצחק.
מרצונו הנסתר של אליעזר שיצחק ישא את בתו, מראה המשגיח כיצד נגיעה מעוורת את האדם, ומבאר שהאמונה של יהודי היא טבע מולד הבא מן האם, ורק עבירות ושכנוע עצמי יכולים להחליש אותה.
המשגיח מבאר ששידוכים הם המקום היחיד שבו רבונו של עולם מראה את השגחתו הפרטית הנסתרת, מדוע שידוך רגיל צריך שקר שזורקים לשטן ואילו השידוך הקדוש של יצחק ורבקה לא היה צריך זאת, ומדוע בחור צריך לשמור על עצמו ולהרבות בתפילה על זיווגו.
המשגיח מראה שפרשת תולדות, הסדרה הראשונה של כסלו, מלאה ברכה, ומפרש את "ויגדלו הנערים" על פי שתי השיטות ההפוכות של הצדיק ושל הרשע, ועל פי כוחו של היום האחרון של צדיק.
המשגיח מבאר שיעקב ועשו "גדלו" ביום שבו נפטר אברהם אבינו, כל אחד מהם ספג את האווירה של פטירה, והוא לומד מכאן שסביבה של קדושה, או להבדיל של טומאה, פועלת על האדם, ושיהודי צריך להכניס קדושה למקומות החושך, כמו נרות חנוכה.
המשגיח מראה מדברי בעל הטורים שמפלת ישמעאל, שבה מסתיימת הסדרה הקודמת, היא סימן שמשיח מבני יצחק בא, וקושר זאת לנפילת נשיאי ישמעאל בימיו, לחודש כסלו שהוא חודש של ברכה, וליעקב ועשו שכל אחד מהם גדל ביום של פטירה.
המשגיח מבאר שיעקב אבינו, הגדול שבאבות, גדל בבית לבן על ידי שעבד את השם יתברך בדברים הארציים, ושכך גם יהודי צריך לקדש את מסחרו ואת חייו הגשמיים אחרי התפילה.
המשגיח מבאר ששנאת אומות העולם לישראל היא גזירה טבעית מהר סיני שאין לה סיבה שכלית, והיא שומרת על כלל ישראל מלהתבולל; הוא מראה זאת כבר אצל בני לבן, שטענו שיעקב התעשר מרכוש אביהם.
מתוך המדרש שגם יצחק אבינו היה מגייר גרים, מבאר המשגיח שתי דרכים של קירוב יהודים: דרכו הגלויה של אברהם, היציאה אל הבריות, והשפעתו הנסתרת של יצחק מכח קדושתו שלו; והוא מראה שחנוכה הוא הדרך הנסתרת שבה השכינה יורדת אל הנשמות שאינן יכולות להתעלות לשבת.
המשגיח מבאר מדוע ההלכה שהמגדל ילד נחשב כאביו או כאמו היתה נעלמת אפילו מיעקב אבינו: רק כך יכול היה יוסף לעמוד בנסיונות של אשת פוטיפר ולהיעשות יוסף הצדיק, שקדושתו הגנה על כלל ישראל ועומדת ביסוד חנוכה.
המשגיח מראה מפרשת ויגש שברגעים החשוכים ביותר של כלל ישראל כבר טמונה זריעת הגאולה: "אני יוסף" בא ברגע המר ביותר, והנשמה השבעים שירדה למצרים, שרח ואליהו הנביא בתוכה או יוכבד אמו של הגואל, מלמדת שאין גלות בלי גאולה.
המשגיח מבאר שיוסף ביקש שיעלו גם את עצמותיו לארץ ישראל כהידור בכיבוד אב, משום שעצמות הבן הן המשך של האב, ומכאן שיעקב אבינו לא מת, משום שכל יהודי נושא חלק ממנו.
המשגיח מבאר שכל אחת מעשר המכות גילתה אחד מעשרה המאמרות שבהם נברא העולם, ושהברד, המכה השביעית, היה גשם של מלכות שמים, שמשה רבינו התפלל שיישאר תלוי עבור ישראל שבדור שלפני ביאת המשיח.
המשגיח מבאר שהצפרדע, החיה גם ביבשה וגם במים ולכן היא תערובת של טוב ורע, אומרת "ברוך שם כבוד מלכותו", היחוד הנסתר שהשם יתברך נותן חיות אפילו לטומאה, וזו תהיה השירה הגדולה ביותר כשיבוא משיח.
המשגיח מבאר שמכת ברד, המכה השביעית שכנגד מדת המלכות, הורידה יראת שמים, שפרעה קטע אותה, ושיתרת הברד שעדיין תלויה באויר תרד לפני ביאת המשיח ותשלים את יראת השמים של העולם.
המשגיח מבאר את ד' לשונות של גאולה כנגד ד' הגלויות, מראה כיצד עשר המכות מהפכות את עשרה מאמרות של בריאת העולם, ורואה במכת ברד, ה"שבת" של המכות, גשם של יראת שמים הנוגע למלחמה נגד האמונה לפני ימות המשיח.
המשגיח מבאר על פי הרמב"ם שאמונת ישראל עומדת על מעמד הר סיני ועל המסורה שעברה מדור לדור, מדוע משום כך "החודש הזה לכם" הוא המצוה הראשונה, ושהמצוה הראשונה מלמדת התחדשות.
המשגיח מבאר ששבת שירה מלמדת אמונה: המאמין רואה את כל הבריאה ואת כל ההיסטוריה, ואפילו את ההפסקות הריקות ואת הקושיות שאין להן תירוץ, כשירה אחת נאה להקב"ה.
דרך פשטו של החתם סופר מדוע אמרו הנשים הצדקניות רק פסוק אחד מן השירה, מראה המשגיח שפרשת בשלח היא אוצר של אמונה, ומקשר את שבת שירה לט"ו בשבט ולעלייה לקראת מתן תורה.
המשגיח מבאר שקריעת ים סוף היתה התגלות של עלמא דאתכסיא, ומכאן הוא מבאר את ענין השידוכים, נשמות ישראל הנסתרות, ואת תיקונם של דתן ואבירם בקריעת ים סוף השניה לעתיד לבוא.
המשגיח מבאר שהים נבקע לשנים עשר שבילים משום שגאולת מצרים היתה רק חצי גאולה, בכי עם שירה, כמו שבעת הצלילים הלבנים וחמשת השחורים שבניגון, ולעתיד לבוא ייבקע לשבעה, שירה זכה.
המשגיח מבאר ששבת פרשת יתרו מביאה את המתנה של מתן תורה בלי הכנה, משום שהתורה עומדת למעלה מן הלוח, ושפרשת יתרו, כמו הארון בקודש הקדשים, עומדת למעלה מן החשבון.
המשגיח מבאר, על פי דברי הזוהר שפרשת משפטים טומנת בתוכה את סוד הגלגול, שכל משפט של השם יתברך ושל בית דין הוא יושר גמור, גם כאשר איננו רואים את התמונה כולה.
המשגיח מבאר שארבעה אבות נזיקין הם ארבעת כחות הטומאה כנגד ארבע אותיות שם הוי"ה, ושבהמתו של אדם מזיקה רק מפני שמדותיו של הבעלים נכנסות בה, וממילא השמירה מתחילה באדם עצמו ובבקשה מהקב"ה שישמור אותו.
המשגיח מבאר שמשה רבינו שכח מה עשה מן הכסף העודף, משום שהוא בא מן היהודים שמחוץ לשש מאות אלף, ה"נשכחים", ושרבי עקיבא, הדורש אפילו את התגין שעל האותיות, קושר אותם בחזרה, כמו פורים בחודש השלשה עשר.
המשגיח מראה כיצד פרשת שמיני, הנקראת מיד אחרי פסח, קשורה לימות המשיח: ארבע הבהמות הטמאות הן ארבע הגלויות שעתידות להיות מנוצחות, החזיר עתיד לחזור לכשרותו, ואמצע התורה, "דרש דרש משה", עומד אצל שעיר ראש חודש ניסן שיכול היה להביא את התיקון האחרון.
המשגיח מבאר שהמגדף כפר בכך שכל יהודי הוא אות בספר תורה ושאהבת השי"ת לכל שבט נשארת חמה כמו לחם הפנים, ושל"ג בעומר, יומו של רבי שמעון בר יוחאי, מגלה את החשיבות הנסתרת של כל יהודי.
המשגיח מבאר שכל יהודי הוא שבת, אות בתורה ואחד מן המועדים של פרשת אמור, ושלחם הפנים שנשאר חם וטרי מראה שאהבת הקב"ה ליהודי הפשוט ביותר אינה מתיישנת לעולם.
המשגיח מבאר שהספירה והעומר שבפרשת אמור הם הדרך שבה השם יתברך מטהר ומרומם כל יהודי שנפל, עד הנמוך והנשכח ביותר, ושרבי שמעון בר יוחאי, פורים ואפילו תשעה באב שייכים לרוממות זו.
המשגיח מבאר שהעבד העברי שנמכר לעבודה זרה, שהתורה קוראת לה "עקר", לעולם אינו יכול להיעקר ממקומו בכלל ישראל, משום שה' מוחה ומבטיח שייגאל, והוא קושר את החזרה הזאת ליובל ולשבועות.
המשגיח מבאר שיובל, כמו שבועות, פירושו חזרה אל השורש, שאפילו יהודי שנמכר לשמש עבודה זרה, ונשמה יהודית כמו רות שנולדה בין הגויים, חוזרים אל רבונו של עולם.
המשגיח מבאר שבפרשת נשא, במזמור קי"ט בתהלים ובמסכת בבא בתרא יש בכל אחד קע"ו, שמונה פעמים כ"ב האותיות, מפני שהתורה שייכת למספר שמונה שהוא למעלה מן הטבע, והוא קושר זאת לנזיר, לשמשון ולמשיח.
המשגיח מלמד שלכל נסיעה של יהודי בגלות יש תכלית נסתרת מן השמים, ושחודשי תמוז, אב ואלול, כמו מחנה דן שהיה מאסף לכל המחנות, הם זמן של החזרת מה שאבד בדרך אל הגאולה.
המשגיח מבאר ששבעת הפז"רים שבפרשת בהעלותך מרמזים על פיזור הגלות ועל נסיעות הקיץ של תמוז, ושכל יהודי, לאן שהוא נוסע, הוא שליח של השם יתברך שאסור לו לשכוח את שליחותו.
המשגיח מבאר ששבעת טעמי ה"פזר" שבפרשת בהעלותך רומזים לפיזור ישראל בגלות, שהקב"ה מנהיג כדי שכל יהודי, לאן שהוא נוסע, יעלה את ניצוצות הקדושה השייכים לנשמתו.
המשגיח מבאר שאדם הראשון נברא מעפר ארץ ישראל שתחת המזבח, ממילא כל יהודי נמשך לארץ ישראל כאל מקורו, וחטא המרגלים היה בגידה במקור זה, והוא נתקן על ידי מצוות נסכים וחלה.
המשגיח מבאר שזרעו של משיח, צמח דוד, צומח תמיד מן המקומות, האנשים והזמנים הנמוכים ביותר, ולכן הדור השפל וימי בין המצרים מחזיקים את המשיח טמון כגרעין בתוך הקליפה של בלק ומואב.
המשגיח מבאר את שלושת שמותיו של נשיא שבט שמעון, שלומיאל בן צורישדי, שאול בן הכנענית וזמרי בן סלוא, כגדלותו, ירידתו ותיקונו העתידי, ומראה כיצד הדבר מתאים לחודש אב, החודש של שמעון.
המשגיח מבאר שבני ראובן ובני גד חשו שבארץ עבר הירדן מזרחה טמונה הקדושה הנסתרת והעליונה של קיני קניזי וקדמוני, שהיא כנגד שלשת השבועות, שקדושתם הנסתרת תתגלה בביאת המשיח.
המשגיח מבאר שכל יהודי, כמו כל שידוך, נמשך בחזרה אל שורשו בארץ ישראל, ושבני מכיר ובנות צלפחד, המשפחה שקיבלה את הגלעד, נושאים בתוכם את כח היובל, כח החזרה, שאליהו הנביא יבשר עליו בגאולה.
משני הפסוקים בענין מי שלח את המרגלים לומד המשגיח שכל יהודי הוא שליח של רבונו של עולם, ושליחותו טמונה בשמו, ושבימי תמוז ואב, וכן באחרית הימים, עליו להחזיק באמונה ולא לשכוח של מי הוא שליח.
המשגיח מבאר שהביכורים, הפירות הראשונים שהבשילו, מובאים לבית המקדש, המקום שממנו התחילה הבריאה, ומשם הוא מעורר להשכים בחודש אלול ולנצל את ימי התשובה לפני ראש השנה.