“הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה”? - השכינה יורדת למטה מעשרה טפחים? (שייכות לחנוכה)

פרטים: וישב תשל"ה (1974–75) אידיש 1 שע׳ 28 דק׳

האזנה

  1. הורדה

יש גם גרסה שהקול בה שופר על ידי AI · שמעו אותה

פתיחה בעיון

רשימות רשימות שהוכנו על ידי AI מתוך ההקלטה; לא נבדקו, ואינן דברי המשגיח. המקור הוא ההקלטה.

על השיעור

המשגיח מבאר שיוסף הוא הצדיק הכולל את כל כלל ישראל, ומה שאירע לו הוא סימן לגלות ולגאולה; זעקתו של יעקב על החלום של השמש והירח היתה זעקה על ירידת השכינה בגלות ארוכה, ונרות חנוכה שלמטה מעשרה הם התשובה.

המשגיח מקשה שורה של קושיות על הפרשה: מדוע עוררה כתונת הפסים קנאה כזו, מדוע המדרש תולה בשתיקתה של רחל ולא במסירת הסימנים ללאה, כיצד לא ידע יעקב ש"אמך" פירושו בלהה, מדוע לא נתנה אשת פוטיפר את בתה ליוסף, כיצד המדרש משבח את בטחונו של יוסף וגם מגנה אותו, ומדוע גערתו של יעקב היא סימן לגערה בנביאים. את התירוצים הוא בונה על "מעשה אבות סימן לבנים": יוסף הוא הנשמה הכללית והצדיק, על ידי שמירת הברית, וממילא מאסרו ויציאתו הם סימן לגלות ולגאולה. המדרש על אסנת וההלכה של מגדל יתום, שהיתה גנוזה עד זמנה, מתרצים את הקושיות על בלהה ועל אשת פוטיפר. משל מצימעס המתבשל מבאר מדוע גלות ארוכה יותר מביאה גאולה גדולה יותר, מדוע לא רצה יוסף בטובתו של שר המשקים, ומדוע צעק יעקב. הוא מסיים באור חנוכה שלמטה מעשרה טפחים.

נושאים: יוסף ואחיו · נר חנוכה · שכינה וגלות השכינה · תכלית הגלות

דיווח על טעות בדף זה