עבודת יעקב ביציאה מסביבה של קדושה לארצת קליפת חכמת החיצוניות

פרטים: ויצא תשל"ג (1972–73) אידיש 1 שע׳ 1 דק׳

האזנה

  1. הורדה

יש גם גרסה שהקול בה שופר על ידי AI · שמעו אותה

פתיחה בעיון

רשימות רשימות שהוכנו על ידי AI מתוך ההקלטה; לא נבדקו, ואינן דברי המשגיח. המקור הוא ההקלטה.

על השיעור

המשגיח מבאר את פרשת ויצא כמורה דרך ליהודי המוכרח לצאת מסביבה של קדושה לחרן, ארץ החכמה החיצונית: יעקב אבינו נשאר קשור לבאר שבע, הוא עבד את רבונו של עולם ולא את לבן, והוא גאל משם את נשמות ישראל.

המשגיח פותח בכך שהפרשה עצמה זועקת את לימודה: ויצא היא היציאה ממקום של קדושה לחרן. מכיון שיעקב אבינו מעולם לא ניתק את קשרו עם בית אביו, כל הסדרה כתובה בלי הפסק אחד. חרן היתה ארץ בני קדם, מרכז החכמה החיצונית והקדמה, ולבן היה החכם הגדול שבה. המצב הבריא של יהודי הוא לשכון בדד, אבל לפעמים כופה אותו רבונו של עולם לצאת, כמו שיעקב נשלח. אז עליו ללכת קשור בשבועה, בחבל, לבאר שבע, ולבוש בבטחון. המשגיח מתאר את ארבע עשרה השנים בעבור רחל ולאה כעבודת ה', את הצאן כנשמות ישראל שיעקב צריך לגאול, ואת רחל המבכה על בניה בגלות. לבסוף הוא מדבר על הנסיונות של בית לבן, שהולכים לשם רק כשמוכרחים ואחרי הכנה, ומספר מעשיות שתורה בלי יראת שמים אינה תורה.

נושאים: יעקב ולבן · השפעת הסביבה · בטחון

דיווח על טעות בדף זה