גלות יעקב לחרן' מקום חרון אף של מקום; ועבודתו שם לאוקמא שכינתא מעפרא
פרטים: ויצא תשל"ח (1977–78) אידיש 1 שע׳ 17 דק׳
האזנה
יש גם גרסה שהקול בה שופר על ידי AI · שמעו אותה
רשימות רשימות שהוכנו על ידי AI מתוך ההקלטה; לא נבדקו, ואינן דברי המשגיח. המקור הוא ההקלטה.
על השיעור
המשגיח מבאר את גלות יעקב אבינו בחרן, מקום של חרון אף, ואת עבודתו שם להקים את השכינה, שרחל רומזת עליה, מן העפר.
המשגיח מבאר שיעקב אבינו יצא לגלות כדי לסלול דרך לבניו. ביציאתו מארץ ישראל ראה את בית המקדש בנוי וחרב, תיקן את תפילת ערבית, תפילה של חושך, והלך לחרן, מקום של חרון אף. כאשר נשק לרחל ובכה, טענו אנשי חרן, שהתפארו בצניעותם, שהוא פורץ גדרו של עולם; המשגיח מראה שאלו היו בני החוג של לבן, שהוא בלעם, ושהאומות מציגות את יופיין דוקא במקום שבו הן המושחתות ביותר. אחר כך הוא מבאר שרחל רומזת על השכינה בהתגלות ההולכת עם כלל ישראל לגלות: משום כך בכה יעקב, משום כך אין רחל קבורה במערת המכפלה, ומשום כך היתה ההחלפה של לבן קשה כל כך. יעקב לא התנתק מעולם מבאר שבע, והגלות של היום בין האנשים המתקדמים דורשת התבדלות, תורה, תהלים ודמעות.
נושאים: יעקב ולבן · שכינה וגלות השכינה · תכלית הגלות · ישראל והעמים