מהתורה שלומד יש מזון לנשמה' ומהמצות שמקיים נעשה לבוש להנשמה. גדלות התורה לפי השגתו וגדלות נשמתו.

פרטים: פרק ד אידיש 43 דק׳

האזנה

  1. הורדה

יש גם גרסה שהקול בה שופר על ידי AI · שמעו אותה

פתיחה בעיון

רשימות רשימות שהוכנו על ידי AI מתוך ההקלטה; לא נבדקו, ואינן דברי המשגיח. המקור הוא ההקלטה.

על השיעור

על תניא פרק ד מבאר המשגיח כיצד לימוד התורה מלביש את הנשמה ממש כמו המצוות, ומדוע חלקו של כל יהודי בזה תלוי בהשגתו ובשורש נשמתו.

המשגיח שואל מדוע התניא קורא לתורה לבוש של הנשמה, בשעה שבדרך כלל התורה נקראת מזון הנשמה והמצוות הן לבושיה. הוא משיב שהתניא מדבר על החלק של המצוה שבלימוד התורה, שהרי הלימוד עצמו הוא אחת מתרי"ג המצוות. מתוך "כי נר מצוה ותורה אור" הוא מראה שאי אפשר להפריד ביניהן. הוא מבאר שציצית, סוכה ושבת כוללות את כל המצוות, ולכן אין לטלית שרוולים, ושמלבושים עולים יותר ממזון, כשם שמצוות עולות כסף והתורה היא בחינם. התורה מלבישה את האדם פעמיים: היא כוללת את כל המצוות, והיא מלבישה את מוחו. מתוך המעשה ברב מאפטא ובאגרת הרמב"ם הוא לומד שלכל נשמה יש חלק קצוב בתורה לפי שורשה. לבסוף הוא מדבר על המדרגות שבזמן ועל פרשת פרה.

נושאים: טעמי המצוות · מעלת התורה

דיווח על טעות בדף זה