ספר התניא
Tanya (Yiddish)
רשימות רשימות שהוכנו על ידי AI מתוך ההקלטה; לא נבדקו, ואינן דברי המשגיח. המקור הוא ההקלטה.
על הסדרה
תניא: שתי הנפשות, הבינוני, והאהבה המסותרת
בסדרה זו לומד המשגיח את החלק הראשון של התניא, מן השבועה "תהי צדיק" בפרק א' עד הלב הסתום בפרק כ"ט. הוא מציג את התניא כ"ספר של בינונים", דרך קצרה שנעשתה לאנשים קטנים. הוא פותח בשתי הנפשות: נפש הבהמית מקליפת נוגה, שאפשר להעלות לקדושה, ונפש האלקית, "חלק אלוק ממעל ממש". כל הנשמות, הוא אומר, הן גוף אחד וחבל אחד לאורך הדורות, עד דורנו, העקב שלפני משיח. אחר כך הוא עובר על עשרת כוחות הנשמה, הלבושים של מחשבה דיבור ומעשה, והיחוד עם השם יתברך הבא על ידי לימוד התורה. השיעורים האמצעיים מציבים את מדרגות הצדיק, הרשע והבינוני: הבינוני אינו חוטא לעולם, משום שהמוח שולט על הלב, אף שהרע עדיין קיים. לימודו העיקרי בא בפרקים י"ח וי"ט: כל יהודי נושא אהבה מסותרת מן האבות, המושרשת בחכמה שלמעלה מן השכל. לכן אפילו היהודי הפשוט ביותר מוסר את חייו ובלבד שלא לכפור בהשם, והוא חוטא רק משום שנכנס בו רוח שטות. השיעורים האחרונים נותנים עצות למעשה: נלחמים ביצר הרע בשמחה ובזריזות, מגבילים את העצבות על עבירות לזמנים קבועים, דוחים מחשבות זרות ב"אין עוד מלבדו", ושוברים את גסות הלב על ידי חשבון הנפש.
הנושאים העיקריים
- שתי הנפשות: נפש האלקית ונפש הבהמית מקליפת נוגה
- כל הנשמות היהודיות כגוף אחד וחבל אחד לאורך הדורות
- היחוד עם השם יתברך על ידי לימוד התורה והמצוות
- צדיק, רשע ובינוני: המוח שולט על הלב
- האהבה המסותרת מן האבות, המושרשת בחכמה שלמעלה מן השכל
- מסירות נפש, ועבירה כרוח שטות הדומה לעבודה זרה
- העלאת דברים המותרים, ותשובה מאהבה
- שמחה כנגד עצבות ומחשבות זרות במלחמה היום יומית
הקדמה
| חלק | כותרת | אורך | בקצרה (רשימות) |
|---|---|---|---|
| 1 | זה ספר לבינונים. מהו בינוני. השקפה נכונה למחשבות ותשוקות בלתי נכונות. אהבה ויראה לנשמות קטנות. לימוד תורה בהתמדה. | 28 דק׳ | המשגיח פותח את התניא כ"ספר של בינונים": דרך קצרה לאנשים קטנים, שבכל זאת יכולים להגיע ללימוד התורה עמוק על ידי האהבה המסותרת מן האבות. |
פרק א
| חלק | כותרת | אורך | בקצרה (רשימות) |
|---|---|---|---|
| 2 | הקדמה; ביאור קושיא הראשונה שבספר; ביאור כחו של שבועה. | 45 דק׳ | בפתיחת הספר עצמו מציג המשגיח את המחבר ואת הקושיא הראשונה של פרק א': מדוע משביעים נשמה להיות צדיק ובכל זאת להחזיק את עצמו כרשע. |
| 3 | ביאור ענין מזל' האדם נברא תחת מזל - אבל לא צדיק או רשע. קושיא של איוב' בראת צדיקים בראת רשעים. ביאור מה זה צדיק. | 45 דק׳ | המזל קובע את מעלותיו הגשמיות של האדם, אבל לא אם יהיה צדיק או רשע; מכאן באה הגדרת התניא לצדיק כמי שאין לו יצר הרע. |
| 4 | שתי נשמות לישראל' טעם שהטומאה נקרא קליפה' ד' קליפות וד' יסודות. | 45 דק׳ | היסוד מונח: לכל יהודי יש שתי נשמות, והמשגיח מבאר את השמות סטרא אחרא וקליפה, ואת ארבע הקליפות כנגד ארבעת היסודות. |
| 5 | ארבע קליפות הטמאות' ונוגה לו סביב' ארבע יסודות. | 45 דק׳ | נפש הבהמית של יהודי באה מקליפת נוגה, שאפשר להעלות, וכל המדות הרעות נובעות מארבעת יסודותיה. |
| 6 | שלש קליפות הטמאות אין להם תיקון עד ביאת המשיח. גוף ישראל מקליפת נוגה' ושל גוים משלש קליפות הטמאות - לפיכך חסד לאומים חטאת. | 45 דק׳ | בסיום פרק א' מעמיד המשגיח את קליפת נוגה מול שלוש הקליפות הטמאות של האומות, שאין להן תיקון עד משיח. |
פרק ב
| חלק | כותרת | אורך | בקצרה (רשימות) |
|---|---|---|---|
| 7 | הנשמות חלק אלקי ממעל ממש' 'בנים' אתם לה' אלוקיכם; קשיא: איך יש מדריגות בנשמות אם כלם אלקות. | 45 דק׳ | הוא עובר לנפש האלקית, "חלק אלוק ממעל ממש", ומבאר את המדרגות שבין הנשמות כגוף אחד מן הראש עד העקב, עד עקבתא דמשיחא שלנו. |
| 8 | תשובה: בכל דור יש קומה שלימה והמדריגות בנשמות נמשכות מענין השתלשלות העולמות. | 44 דק׳ | על פרק ב': כל הנשמות יחד הן גוף אחד כגופו של אדם הראשון, וההבדל ביניהן בא רק מן הירידה, לא מעצמותן. |
| 9 | ביאור האחדות בנשמות אפ' במדריגתם' יעקב חבל נחלתו - כל יהודי יש לו כח השפעה על כל ישראל. | 46 דק׳ | משל הגוף האחד נעשה "יעקב חבל נחלתו": כל הנשמות היהודיות הן חבל אחד, וכל אחת שואבת מכל האחרות ופועלת עליהן. |
| 10 | ע"י הכנעה לתלמידי חכמים זוכים ליניקה משפע עליונה' והשפעה לפושעים ומורדים היא ע"י בחינת אחוריים. | 45 דק׳ | כל יהודי שואב את חיותו על ידי ביטול לתלמידי החכמים, וקדושת ההורים מעצבת את הגוף ואת מזלו, אבל לעולם לא את הנשמה עצמה. |
| 11 | חלקי הנשמה הם מעשר ספירות. ביאור עשר ספירות. | 43 דק׳ | כל חלק של הנשמה עשוי מעשרה כוחות של עשר הספירות, והמשגיח עובר עליהם אחד אחד כפי שהם מתגלים באדם. |
פרק ג
| חלק | כותרת | אורך | בקצרה (רשימות) |
|---|---|---|---|
| 12 | מוחין נקראים אמות' מדות נקראים כפולות; ביאור חב"ד. | 43 דק׳ | על פרק ג': השכל נקרא "אמות" והמדות "כפולות", והחכמה היא הנקודה הפנימית שבכל יהודי שאף עבירה אינה מגיעה אליה. |
| 13 | המוחין מולידות המדות' מחלוקת אם מהמוחין באים למדות או להיפך. החכמה והבינה עוסקים באהבה ויראה והדעת מקשרם למדות. | 42 דק׳ | חכמה ובינה, ה"אבא ואמא" של המוח, מולידות אהבה ויראה על ידי התבוננות ארוכה בגדולת השם, הדרך המיוחדת של בעל התניא. |
פרק ד
| חלק | כותרת | אורך | בקצרה (רשימות) |
|---|---|---|---|
| 14 | צריכים לעשות כל המצות במחשבה' דיבור ומעשה כדי שלא יהא הנשמה בעל מום. | 42 דק׳ | מן הכוחות ללבושיהם: יהודי צריך לקיים את כל תרי"ג המצוות במחשבה דיבור ומעשה, ובמקום שאינו יכול לבדו, הוא נשלם על ידי כלל ישראל וצדיק הדור. |
| 15 | מהתורה שלומד יש מזון לנשמה' ומהמצות שמקיים נעשה לבוש להנשמה. גדלות התורה לפי השגתו וגדלות נשמתו. | 43 דק׳ | על פרק ד': לימוד התורה מלביש את הנשמה ממש כמו המצוות, כל יהודי לפי השגתו ולפי שורש נשמתו. |
פרק ה
| חלק | כותרת | אורך | בקצרה (רשימות) |
|---|---|---|---|
| 16 | כשלומד תורה משיג אלקות' ויש יחוד בינו ובין ה' יותר מבעוה"ב . | 42 דק׳ | על ידי תורה ומצוות מתייחד יהודי עם השם יתברך עצמו, משום שהשם צמצם את רצונו וחכמתו בהלכות; יחוד גדול מן העולם הבא. |
| 17 | כל אחד זוכה להאור שבתורה לפי קדושתו ומדרגתו. | 45 דק׳ | עם דרך השם ופרק ה': התורה ממשיכה אלקות רק כשיהודי ירא שמים לומד ביראה, והבנת הלכה מייחדת אותו עמוק יותר מכל מצוה אחרת. |
פרק ו
| חלק | כותרת | אורך | בקצרה (רשימות) |
|---|---|---|---|
| 18 | עשר כתרין דמסאבותא כנגד עשר ספירות דקדושה. ביאור טעם שהטומאה נקראת כתרין. | 44 דק׳ | פרק ו' עובר לצד השני: עשר "כתרין דמסאבותא" כנגד עשרת כוחות הקדושה, וכיצד מעלים את קליפת נוגה על ידי עשיית דברים המותרים לשם שמים. |
| 19 | ישראל בטל לה' בעצם' ומקבל מצד הקדושה' הסיטרא אחרא ישות ואינו בטל לה'' ומקבל בבחינת אחוריים. | 42 דק׳ | קדושה היא כל מה שבטל להשם ומקבל פנים בפנים, והסטרא אחרא היא "יש" בפני עצמו המקבל רק מאחור ובהסתר. |
פרק ו-ז
| חלק | כותרת | אורך | בקצרה (רשימות) |
|---|---|---|---|
| 20 | קליפת נוגה יכול להתהפך לטוב; ענינים גשמיים יכולים להתהפך לטוב. | 47 דק׳ | את הגוף, האכילה וענייני העולם שמקליפת נוגה אפשר להפוך לקדושה, אבל את מה שבא משלוש הקליפות הטמאות לגמרי אי אפשר. |
פרק ז
| חלק | כותרת | אורך | בקצרה (רשימות) |
|---|---|---|---|
| 21 | לכל יהודי יש חלק בתורה מיוחד לו; טעם שמתוך שלא לשמה בא לשמה. | 39 דק׳ | לכל יהודי יש חלק משלו בתורה ונקודה נסתרת של קרבה להשם; לכן שלא לשמה מביא לשמה. |
| 22 | תשובה על עבירות של שלש קליפות הטמאות' התיקון שבקריאת שמע בכוונה. | 44 דק׳ | על פרק ז': עבירות משלוש הקליפות הטמאות עולות רק על ידי תשובה מאהבה רבה, ואפילו הוצאת זרע לבטלה אפשר לתקן על ידי תשובה אמיתית. |
| 23 | למצוא בדברי רשות נקודת אלקות' להשתמש בדברים גשמיים לשם שמים. | 44 דק׳ | דברי העולם המותרים מקליפת נוגה עולים כשמשתמשים בהם לשם שמים, כמו שיצחק מצא מים חיים בבארות שחפר. |
פרק ז-ח
| חלק | כותרת | אורך | בקצרה (רשימות) |
|---|---|---|---|
| 24 | עליית שלש קליפות הטמאות - ע"י ביטול בששים' או תשובה מאהבה - זהו ניצוץ מימות המשיח. אין מציאות כתקלה עולמית. | 45 דק׳ | תשובה מאהבה ממשיכה הבזק של ימות המשיח לעולמו של האדם; לכן היא מתקנת אפילו את מה שנקרא בלי תיקון. |
פרק ח
| חלק | כותרת | אורך | בקצרה (רשימות) |
|---|---|---|---|
| 25 | עונשים -על הנאה גשמיות' לעם הארץ שמבטל תורה' לתלמיד חכם המבטל תורה; לימוד חכמת חיצוניות יותר חמור מדברים בטלים. | 46 דק׳ | על פרק ח': הרושם הנשאר של תענוגים גשמיים ודברים בטלים, חומרת ביטול תורה, ומדוע חכמות חיצוניות לשם עצמן חמורות מדברים בטלים. |
פרק ט-י
| חלק | כותרת | אורך | בקצרה (רשימות) |
|---|---|---|---|
| 26 | התחלת התשובה' על דרך עבודה' לתרץ הקושיות שבראש הספר. רשע ורע לו צדיק ורע לו (הרע כפוף בו) צדיק וטוב לו מהותם. | 38 דק׳ | פרק י' פותח את מדרגות העבודה: הצדיק גמור שהפך את הרע לטוב, הצדיק שאינו גמור שאצלו הרע רק כפוף, והבני עליה. |
פרק י
| חלק | כותרת | אורך | בקצרה (רשימות) |
|---|---|---|---|
| 27 | מלחמת יצה"ר ויצה"ט על העיר הקטנה. שניהם רוצים שהשני יהיה בטל אצלו. | 40 דק׳ | שתי הנפשות נלחמות כשני מלכים על ה"עיר קטנה" של הגוף, והמשגיח שואל מה המלחמה הזאת דורשת מאדם פשוט. |
פרק י"א וי"ב
| חלק | כותרת | אורך | בקצרה (רשימות) |
|---|---|---|---|
| 28 | רשע וטוב לו' הטוב כפוף בו' רבבות מדריגות בו. רשע ורע לו. בינוני' הרע בו כמו הטוב אבל הוא אינו עושה רע. ובעיתות 'רצון' הרע הולך לו. | 40 דק׳ | פרקים י"א וי"ב מביאים את הרשע וטוב לו, את הרשע ורע לו, ולבסוף את הבינוני: מי שאינו חוטא לעולם, ואצלו הרע שותק בשעת התפילה. |
פרק י"ב
| חלק | כותרת | אורך | בקצרה (רשימות) |
|---|---|---|---|
| 29 | בינוני מוח שליט על הלב' היצה"ר אינו מתלבש בלבוש מחשבה דיבור או מעשה אבל הוא במציאות אצלו. | 37 דק׳ | אצל הבינוני היצר הרע עדיין קיים, אבל לעולם אינו יכול להתלבש במחשבה דיבור ומעשה, משום שהמוח שולט על הלב. |
| 30 | בינוני - זה וזה שופטן וה' מכריע. תשובה על הקושיא על המילים - תהא בעיניך כרשע. | 39 דק׳ | הבינוני נשפט על ידי שני "שופטים", היצר הטוב והיצר הרע, והשם הוא המכריע; זה מתרץ מדוע אפילו צדיק יחזיק את עצמו כרשע. |
פרק י"ג
| חלק | כותרת | אורך | בקצרה (רשימות) |
|---|---|---|---|
| 31 | יש כמה מדריגות במדריגת אמת. הדרכה וי"ד שלא להיות עצוב כשבאים אצלו מחשבות רעות ועצה איך להתחזק כנגדם. | 42 דק׳ | לאמת יש מדרגות רבות, ולכן תפילת הבינוני היא אמת לפי מדתו, ואין לו להיות עצוב ממחשבות רעות אלא להילחם בהן על ידי האהבה המסותרת. |
פרק י"ד
| חלק | כותרת | אורך | בקצרה (רשימות) |
|---|---|---|---|
| 32 | חילוקים בבינונים - עובד ה' ואשר לא עבדו. | 36 דק׳ | הבינוני הנלחם תמיד, מול ה"אשר לא עבדו" משום שהלימוד בא לו בקלות: עבודה אמיתית פירושה לצאת מן הטבע ומן ההרגל. |
פרק ט"ו
| חלק | כותרת | אורך | בקצרה (רשימות) |
|---|---|---|---|
| 33 | הבינוני יכול להיות כצדיק בעיתות רצון' עיבור נשמת צדיק בתוכו' כשעושה עצמו שמח בטוב ומואס ברע זוכה שזה נעשה טבעו. | 45 דק׳ | בחזרה לשבועה שבתחילה מראה המשגיח כיצד בינוני יכול בכל זאת "להיות צדיק": על ידי רגעים של שמחה בהשם, על ידי הרגל שנעשה טבע, ועל ידי עיבור. |
פרק ט"ז
| חלק | כותרת | אורך | בקצרה (רשימות) |
|---|---|---|---|
| 34 | עבודת הבינוני - לידע שנברא לעבודת ה'' ושלא לעשות רע. כל יהודי לפי שורש נשמתו. | 41 דק׳ | על פרק ט"ז: בינוני שאינו יכול להרגיש אהבת השם צריך לפחות לדעת אותה בשכלו, וכל יהודי עובד לפי שורש נשמתו, כאות במקומה בספר תורה. |
| 35 | תשובה על “כי קרוב אליך הדבר מאד” - איך אהבת ה' ויראת ה' קרוב לבינוני. די להם אהבה ויראה שכליות' בלי הרגשים גדולים שיש לצדיקים. | 42 דק׳ | אהבה ויראה המובנות במוח נעשות הכנפיים המעלות את תורתו ומצוותיו של הבינוני, ומחזיקות את העבודה "קרוב מאד" אפילו בלי הרגשה. |
פרק י"ז
| חלק | כותרת | אורך | בקצרה (רשימות) |
|---|---|---|---|
| 36 | מדריגת יראה ואהבה בדרך 'לעשותו' - יכולים הכל לעשותו' חוץ רשעים עד שיעשו תשובה. | 41 דק׳ | על פרק י"ז: ההבטחה "בפיך ובלבבך לעשותו" מתקיימת על ידי אהבה ויראה של המוח המביאות למעשה; פתוחה לכל אחד, מלבד לרשע עד שיעשה תשובה. |
| 37 | ע"י התבוננות יכולים להגיע ליראה ואהבה מוחית' וזה די למי שאינו יכול להגיע ליראה ואהבה מוחשית. ביאור על תשובה תתאה. | 41 דק׳ | פרק י"ח מביא את הלימוד העיקרי של הסדרה: כל יהודי, אפילו בלי התבוננות, נושא אהבה מסותרת בירושה מן האבות, שהיו המרכבה לשכינה. |
| 38 | התחלת ביאור אהבה מסותרת. ישתדל להיות מרכבה לה' כפי יכולתו. | 43 דק׳ | בחזרה לפרק י"ז: המוח שולט על הלב בטבעו, ולכן עבודה של שכל תמיד בהישג יד, אלא אם כן עבירות נטלו אותה, ואז צריכה לבוא קודם תשובה בלב נשבר. |
פרק י"ח
פרק י"ט
| חלק | כותרת | אורך | בקצרה (רשימות) |
|---|---|---|---|
| 46 | מסירת נפש של יהודי בא מחמת טבעו. (instinct) כי ה' שורשו. | 42 דק׳ | פרק י"ט נותן את המשל: נכונות הנשמה למסירות נפש היא טבע שלמעלה מן הטעם, כמו להבה הנמשכת למעלה אל שורשה. |
| 47 | אם אפי' קל שבקלים מוסר נפש לה'' למה היא חוטא? תירוץ - זה שטות. | 43 דק׳ | אפילו היהודי הנמוך ביותר היה מת ובלבד שלא לכפור בהשם בגלל האהבה המסותרת; הוא חוטא רק משום שנכנס בו רוח שטות. |
| 48 | נשמות ישראל כמו נר לאבוקה לגבי ה' הם בטלים אצלו. מכת חושך. יין של פורים. ביטול הוא מהות הקדושה וסטרא אחרא להיפוך. לחיים יא”צ הר”ר זישא. | 41 דק׳ | התשוקה להתבטל כנר באבוקה באה מן החכמה, שעצמותה היא ביטול, והסטרא אחרא היא ההיפך: יש אפילו בשעת נתינה. |
| 49 | יש גוי בתוך יהודי - ועל זה צריך לעשות תשובה. אצל רשעים הנפש אלקות בגלות והיא אנוס לעשות עבירה - זה גלות השכינה. בעצם חכמה אין פגם אבל בהתפשטות החכמה יש פגם וזה פוגם בחכמה ממש. | 48 דק׳ | בעל עבירה גורר את נפשו האלקית לגלות, אבל השורש שבחכמה נשאר בלתי נגוע ומתעורר בנסיון של אמונה; לכן אפילו הוא מוסר את חייו על קידוש השם. |
פרק כ
| חלק | כותרת | אורך | בקצרה (רשימות) |
|---|---|---|---|
| 50 | אלו שעברו על חלב עכו"ם' חמץ בפסח' ונדה לא ימסרו נפשם על קידוש ה'. כל עבירה היא ע"ז ממש. | 41 דק׳ | עבירות הקשורות בעבודה זרה, כמו חמץ בפסח ונדה, מחלישות את מסירות הנפש, ופרק כ' מתחיל: כל עבירה נובעת מעבודה זרה, והשם הוא ממש כמו קודם הבריאה. |
פרק כ"א
| חלק | כותרת | אורך | בקצרה (רשימות) |
|---|---|---|---|
| 51 | הקב"ה ודיבורו אחד ממש. אלא לגבי נבראים יש צמצומים. | 33 דק׳ | על פרק כ"א: דיבורו של השם הוא אחד עם עצמותו, והצמצומים וההסתרים הם רק מצד הנבראים. |
פרק כ"ג
| חלק | כותרת | אורך | בקצרה (רשימות) |
|---|---|---|---|
| 52 | הרמ"ח מצות הם רמ"ח איברין דמלכא. איברים בטלים לנפש לגמרי. כשעושים מצוה לשם שמים נעשה אז מרכבה לה'. | 41 דק׳ | על פרק כ"ג: רמ"ח המצוות הן "רמ"ח אברים דמלכא", ולכן העושה מצוה נעשה מרכבה לרצון השם, והלומד מתייחד עמו ממש. |
פרק כ"ג וכ"ד
| חלק | כותרת | אורך | בקצרה (רשימות) |
|---|---|---|---|
| 53 | מעלת התורה על המצות שהיא יחוד ממש בין ה' ובינינו. אם עושה עבירה ח"ו הוי יותר גרוע מהסט"א ממש. | 40 דק׳ | התורה מייחדת עוד יותר מן המצוות, ולאידך גיסא עבירה מנתקת יהודי מרצון השם ועושה אותו גרוע מן הסטרא אחרא, שלעולם אינה מורדת. |
פרק כ"ד
| חלק | כותרת | אורך | בקצרה (רשימות) |
|---|---|---|---|
| 54 | כמו שהטוב הכי גדול היא קיום המצוה' כן להיפוך' הדבר הכי גרוע היא עבירה. איכות עוה"ז יותר רע מטוב' חוץ אצל צדיק. | 42 דק׳ | על פרק כ"ד: עבירה נמוכה מן הקליפות, העולם רובו רע מלבד עובדי השם האמיתיים, ורוח שטות מכסה על האהבה שהיתה מסרבת לעבודה זרה. |
| 55 | כל עבירה היא ע”ז ממש והעובר הוא יותר גרוע מהסטרא אחרא ממש. הסטרא אחרא נהנה מבחינת אחוריים. אם חוטא' יתוש קדמך. תרץ למה אין כל עבירה דוחה פיקוח נפש אם כל עבירה היא ע”ז ממש. | 45 דק׳ | כל עבירה, אפילו קטנה, היא באמת עבודה זרה ומעמידה את בעל העבירה למטה מיתוש, והמשגיח מבאר מדוע בכל זאת פיקוח נפש דוחה את רוב העבירות. |
פרק כ"ה
| חלק | כותרת | אורך | בקצרה (רשימות) |
|---|---|---|---|
| 56 | אין אדם חוטא אלא אם נכנס בו רוח שטות. | 40 דק׳ | הנפקא מינה למעשה: אותה מסירות נפש שיהודי היה מגלה מול עבודה זרה יכולה לשאת אותו דרך כל מלחמה יום יומית עם היצר הרע. |
פרק כ"ו
| חלק | כותרת | אורך | בקצרה (רשימות) |
|---|---|---|---|
| 57 | נצחון היצר אינו אלא ע"י שמחה. ביאור “בכל עצב יהיה מותר.” עצות כנגד עצבות. | 40 דק׳ | על פרק כ"ו: את היצר הרע מנצחים רק על ידי זריזות הבאה מן השמחה, והעצבות על עבירות שייכת רק בזמנים קבועים. |
| 58 | היצר מנצח כשאדם בעצבות' קשר עצבות לעצלות. בכל עצב יהיה מותר. עצה להיות בשמחה אפ' כשבאות צרות. | 45 דק׳ | העצבות נותנת ליצר הרע לנצח; זמן קבוע של לב נשבר מביא לשמחה גדולה יותר, ועצבות באמצע עסק או עבודה היא תחבולה של היצר. |
פרק כ"ז
| חלק | כותרת | אורך | בקצרה (רשימות) |
|---|---|---|---|
| 59 | חילוק בין עצבות ומרירות. כשמחשבות רעות באות - אז יש אפשרות לקיים מצוות ולא תתורו. שני מטעמים שהשכינה נהנות מהם. לחיים יא”צ. | 43 דק׳ | על פרק כ"ז: מחשבה רעה שדוחים אותה היא הזדמנות לקיים "ולא תתורו", ומלחמת הבינוני גורמת להשם נחת רוח מיוחדת. |
פרק כ”ח
| חלק | כותרת | אורך | בקצרה (רשימות) |
|---|---|---|---|
| 60 | תפילה היא מלחמה גדולה' זוכים לבא בהיכלות התיבות ע”י שמחה ויגיעה. מלחמת הגוף והנשמה כל ימי חייו. טעם שהמחשבות רעות בואת דוקא כשעוסקים בעבודת ה'. כלל גדול בעבודת ה' - “אין עוד מלבדו”. לחיים יא”צ ר' שלומקע זווילער זצוקללה”ה. | 41 דק׳ | על פרק כ"ח: מחשבות זרות בשעת התפילה הן חלק ממלחמת שתי הנפשות כל החיים, ומנצחים על ידי דחייתן בשמחה וב"אין עוד מלבדו". |
פרק כ”ט
| חלק | כותרת | אורך | בקצרה (רשימות) |
|---|---|---|---|
| 61 | היום לא כל כך שכיח עתות רצון בשעת התפילה כי אוכלים מאכלות אסורות ויש טימטום הלב. עצה - לשבר את הגוף אבל רק בעתות מזומנים. כל אדם מעריך גופו כעיקר והנשמה כנטפל לו' אבל בצדיקים בהיפך. | 53 דק׳ | על פרק כ"ט: מדוע הלב נעשה סתום כאבן, מדוע הדבר כה נפוץ היום, וכיצד שוברים את גסות הגוף כדי שאור הנשמה יאחז. |
| 62 | דברים שעושים טימטום הלב ואיך לתקן ולהזהר. בחינת האמת לפי מדריגתו. לפעמים אין התעוררות בשבת כי אז צריכים להיות במדריגה יותר זך. עצות כשיש טימטום הלב. למואס בגשמיות. | 37 דק׳ | בהמשך פרק כ"ט: מדוע פתאום אי אפשר להתפלל, מדוע מדרגה גבוהה יותר או זמן קדוש יותר דורשים תשובה עמוקה יותר, וכיצד שוברים את הסטרא אחרא על ידי חשבון הנפש. |
פרק ל”ד
| חלק | כותרת | אורך | בקצרה (רשימות) |
|---|---|---|---|
| 63 | דביקות בשעת השינה - זה הענין שבנ”י היו ישינים בבוקר של מתן תורה' אנחנו עושים בתלמוד תורה מה שהם עשו בשינתם. פרחה נשמתן - נר לגבי אש' לעשות משכן וק”ק לה'. | 59 דק׳ | הרשימות עדיין לא הוכנו |