מסירת נפש של יהודי בא מחמת טבעו. (instinct) כי ה' שורשו.
פרטים: פרק י"ט אידיש 42 דק׳
האזנה
יש גם גרסה שהקול בה שופר על ידי AI · שמעו אותה
רשימות רשימות שהוכנו על ידי AI מתוך ההקלטה; לא נבדקו, ואינן דברי המשגיח. המקור הוא ההקלטה.
על השיעור
המשגיח מבאר על פי תניא פרק י"ט שאפילו היהודי הפשוט ביותר מוכן למסור את נפשו לקב"ה מתוך טבע שלמעלה מן השכל, כמו שלהבת המתאווה לעלות אל שורשה.
המשגיח פותח בכך שראו שאפילו קלי קלים שבישראל מסרו את נפשם על האמונה, שלא כגויים ההולכים למות על עניניהם רק אחרי שהחדירו בהם זאת. הנשמה היהודית באה מבחינת חכמה, שהיא למעלה מן הדעת, ושם כל ישראל שוים; לכן אמרו ישראל נעשה בלי לשאול טעמים. התניא בפרק י"ט מבאר זאת ב"נר ה' נשמת אדם": כל דבר נמשך אל שורשו, העפר נופל למטה והאש עולה למעלה אל יסוד האש. השלהבת מתאווה לעלות אף שהיתה מתבטלת שם, משום שכך הוא טבעה, שם לדבר שאי אפשר להסבירו. כך רוצה הנשמה לידבק בקב"ה. המשגיח מחיל זאת על אדר ופורים, כאשר אפילו הקטנים שבישראל מגלים את קשרם להשי"ת. אחר כך הוא מבאר שהקדושה באה מחכמה, שענינה ביטול, והקליפה אומרת "אני משהו", ומביא על כך את ביטולה של כלה ואת הסוחר, ה"כנעני".
נושאים: אהבה מסותרת · מסירת נפש