אם אפי' קל שבקלים מוסר נפש לה'' למה היא חוטא? תירוץ - זה שטות.
פרטים: פרק י"ט אידיש 43 דק׳
האזנה
יש גם גרסה שהקול בה שופר על ידי AI · שמעו אותה
רשימות רשימות שהוכנו על ידי AI מתוך ההקלטה; לא נבדקו, ואינן דברי המשגיח. המקור הוא ההקלטה.
על השיעור
המשגיח מבאר בתניא פרק י"ט שאפילו היהודי הפחות ביותר מוכן למסור את נפשו כדי שלא לכפור, מחמת האהבה המסותרת שבנשמתו, ואינו חוטא אלא משום שנכנס בו רוח שטות.
המשגיח חוזר על דברי התניא שלכל יהודי יש אהבה מסותרת לרבונו של עולם, ולכן אפילו פושעי ישראל מוסרים נפשם על קידוש השם. אהבה זו באה מן החכמה שבנפש האלקית, שאצל הרשע היא כגחלת לוחשת המכוסה באפר. אחר כך הוא שואל: אם הוא מוכן למות למען רבונו של עולם, מדוע הוא חוטא כל ימי חייו? התירוץ הוא שזו שטות, כמו שבני אדם מעשנים אף שהם יודעים שהדבר מקצר את חייהם. רק ההתפשטות של החכמה היא בגלות; העצם ישן, והוא מתעורר בשעת נסיון של אמונה. את זה הוא מקשר לאדר ולפורים, חודש של נסים נסתרים ליהודים שאמונתם נסתרת. התניא מוסיף שיהודי מוסר נפשו אפילו על דיבור או מעשה שאינו מתכוון אליו, משום שזו יראה הנכללת באהבה, כמו אם המחזיקה בחוזקה את ילדה במדרגות. לבסוף הוא מביא הגהה של הצמח צדק המצמצמת את הכלל.
נושאים: אהבה מסותרת · מסירת נפש