הרמ"ח מצות הם רמ"ח איברין דמלכא. איברים בטלים לנפש לגמרי. כשעושים מצוה לשם שמים נעשה אז מרכבה לה'.

פרטים: פרק כ"ג אידיש 41 דק׳

האזנה

  1. הורדה

יש גם גרסה שהקול בה שופר על ידי AI · שמעו אותה

פתיחה בעיון

רשימות רשימות שהוכנו על ידי AI מתוך ההקלטה; לא נבדקו, ואינן דברי המשגיח. המקור הוא ההקלטה.

על השיעור

המשגיח לומד תניא פרק כ"ג ומבאר שרמ"ח המצוות נקראות רמ"ח אברין דמלכא משום שהן בטלות לגמרי לרצון העליון, כך שהעושה מצוה נעשה מרכבה, והלומד תורה נעשה מיוחד ממש עם רבונו של עולם.

המשגיח פותח בכך שהתניא הבטיח שעבודת השם היא "קרוב מאד", ושואל מדוע היא קשה כל כך; התירוץ הוא רוח השטות, ודעת הקדושה מסלקת אותו. אחר כך הוא לומד פרק כ"ג: התיקוני זוהר אומר שרמ"ח פקודין הם רמ"ח אברין דמלכא, והוא מדגיש שזהו משל, שכן הקב"ה אינו גוף. העולם כולו הוא משל לרוחניות, כמו שלשת אלפים המשלים של שלמה המלך ושיר השירים. המצוות הן פנימיות רצון העליון, וכל העולמות העליונים חיים מן המצוות שישראל עושים כאן למטה. כשם שאברי האדם מצייתים למוח מיד, בלי שום הרהור, כך המצוות והגוף העושה אותן בטלים לרצון העליון, והוא נעשה מרכבה, כמו האבות. התורה גבוהה עוד יותר: יחוד גמור עם הקב"ה, אפילו עם בחינת סובב כל עלמין, אלא שהדבר נסתר על ידי הסתר פנים.

נושאים: אהבה מסותרת · טעמי המצוות · מעלת התורה

דיווח על טעות בדף זה