חילוק בין עצבות ומרירות. כשמחשבות רעות באות - אז יש אפשרות לקיים מצוות ולא תתורו. שני מטעמים שהשכינה נהנות מהם. לחיים יא”צ.

פרטים: פרק כ"ז אידיש 43 דק׳

האזנה

  1. הורדה

יש גם גרסה שהקול בה שופר על ידי AI · שמעו אותה

פתיחה בעיון

רשימות רשימות שהוכנו על ידי AI מתוך ההקלטה; לא נבדקו, ואינן דברי המשגיח. המקור הוא ההקלטה.

על השיעור

על תניא פרק כ"ז מבאר המשגיח שמחשבה רעה שדוחים אותה אינה סיבה לעצבות, אלא הזדמנות לקיים "ולא תתורו", ושהמלחמה של הבינוני עם היצר הרע גורמת להשם יתברך נחת רוח מיוחדת.

המשגיח פותח בחילוק בין עצבות, דכדוך שגורם לאדם לברוח וללכת לישון, לבין מרירות, מרירות שדוחפת אותו לפעול; והוא מחלק את העצבות לשתים: מחמת עבירות ומחמת עניני עולם הזה. אחר כך הוא לומד תניא פרק כ"ז: מי שמוטרד ממחשבות רעות אל יחשיב זאת לסימן שהוא רחוק, כי כשהוא דוחה אותן הוא מקיים "ולא תתורו", פסוק שמדבר אל בינונים ולא אל צדיקים. מתוך הבני יששכר הוא מראה שהעבירה היא רק כשמניחים למחשבה להישאר. בהפלגה ארוכה הוא מבאר שהתורה מדברת אל כל יהודי לפי מדרגתו, בדוגמאות מגאוה, כעס, "וחי בהם" וקורח. אחר כך הוא מביא את הזוהר על הנחת רוח כשהסטרא אחרא מתכפיא, את שני סוגי ה"מטעמים", "ליום רעה", אתכפיא בדברי רשות כמו דחיית האכילה, ו"קדש עצמך". הוא מסיים בלחיים לכבוד היארצייט של הרב מראפשיץ ובשני סיפורים עליו.

נושאים: שמחה ושפלות · יצר הרע ונסיונות · צדיק בינוני ורשע

דיווח על טעות בדף זה